I wanted to share something I found inspirational in the hakdoma of sefer shemiras haloshon. The chofetz chaim is refering specifically to shemiras haloshon but I feel it can also apply to our situation. I would've cut it down but he writes so beautifully.
עוֹד אָמַרְתִּי לְהַעְתִּיק פֹּה בַּהַקְדָּמָה מַה שֶּׁבֵּאַרְתִּי אֶת מַאֲמַר חֲזַ''ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פֶּרֶק כ''ז מִשְׁנָה ג', כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכַל כָּל אָדָם לְהָשִׁיב אֶת יִצְרוֹ מַה שֶּׁיִּטְעֹן עָלָיו בְּעִנְיָן זֶה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תַּרְחִיק עַצְמְךָ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, וּמִמְּלָאכָה שֶׁאֵין לָהּ גְּמִירָא וְכוּ' דִּינַר זָהָב וְכוּ', וְאָמַרְתִּי דְּכַוָּנַת הָאָבוֹת דְּר' נָתָן בְּשֵׁם מִדָּה, הַיְנוּ לְעִנְיָנֵנוּ, דְּיָדוּעַ הוּא שֶׁמְּפַתֶּה הַיֵּצֶר לְהָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִמִּדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וּמִלִּלְמֹד פְּרָטֵי הַדִּין הַזֶּה, וְאוֹמֵר לְךָ: מַה תּוֹעֶלֶת תַּגִּיעַ לְךָ, אִם תִּלְמַד וְתַעֲמִיק בְּזֶה הָעִנְיָן, הַאִם תּוּכַל לְהַגִּיעַ עַד קִצְבָתָהּ וְלִשְׁמֹר אֶת פִּיךָ בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ? הַלְוַאי יֻמְשַׁךְ הַקִּיּוּם עַל יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וַאֲפִלּוּ בְּזֶה הַזְּמַן הַמֻּעָט, הַאִם תִּשְׁמֹר בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר? הֲלֹא אִישׁ מְדִינִי אַתָּה, וְיֵשׁ לְךָ עֲסָקִים רַבִּים עִם מֵאוֹת בְּנֵי אָדָם. שׁוּב לְךָ, שֶׁלֹּא תַּתְחִיל בְּזוֹ הַמִּדָּה כְּלָל, כִּי הִיא מִדָּה, שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה בִּזְמַן וּבְעִנְיָן, כִּי כּוֹלֶלֶת לְכָל חֶלְקֵי הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, אֲשֶׁר יִתְקַיֵּם הָאָדָם בִּימֵי חֶלְדּוֹ, וְגַם כּוֹלֶלֶת לְכָל חֶלְקֵי הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְלָזֶה בָּא הַתַּנָּא ר' יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי וְהוֹרָה לָנוּ בִּדְבָרָיו הַקְּצָרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא כֵן הַדָּבָר, שֶׁלֹּא יַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה וְכוּ'. וּנְבָאֵר דְּבָרֵינוּ הֵיטֵב בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, א. לְעִנְיַן טַעֲנַת הַיֵּצֶר שֶׁלֹּא יֻמְשַׁךְ הַדָּבָר יוֹתֵר מִיּוֹם אוֹ יוֹמַיִם. יָשִׁיב לוֹ: לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ, וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהִתְרַפּוֹת מִזֶּה? הֲלֹא יָדוּעַ הוּא, כִּי כַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ עָשִׁיר גָּדוֹל וְכָל שֶׁכֵּן עָנִי, עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרְאֶה שֶׁפָּלַט הַיָּם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, הַאִם יַתִּיר לְנַפְשׁוֹ מִלְּהִתְרַפּוֹת מִלְּלָקְטָן מִסִּבַּת דָּבָר שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ זְמַן לְקִיטָתָן רַק עַל אֵיזֶה שָׁעוֹת, וּלְכָל הַיּוֹתֵר יוֹם אֶחָד? דְזֶה אֵין שַׁיָּךְ רַק בְּדָבָר פָּחוּת וְנִבְזֶה, לֹא כֵן בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, הַיְקָרִים מְאֹד בְּשָׁוְיָן, אֲשֶׁר כָּל רֶגַע וְרֶגַע, אֲשֶׁר יִלְקְטֵם וְיִתְפְּשֵׂם תַּחַת יָדוֹ, שָׁוֶה יוֹתֵר מִמֵּאָה יָמִים אֲשֶׁר יִלְקֹט דְּבָרִים פְּחוּתִים. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, דַּהֲלֹא יָדוּעַ מַה שֶּׁהֵבִיא הַגְּרָ''א בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, שֶׁעַל כָּל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁאָדָם חוֹסֵם פִּיו, זוֹכֶה לָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאֵין כָּל מַלְאָךְ וּבְרִיָּה יָכוֹל לְשַׁעֵר, רְאֵה שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּמִּדְרָשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שָׁבוּעַ אוֹ יוֹם אוֹ שָׁעָה, רַק רֶגַע. וְזוֹהִי בְּעֶצֶם כַּוָּנַת הַכָּתוּב {משלי ב' ד'}: ''אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף'' וְגוֹ', שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בְּבַקָשַׁת הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּבַקָּשַׁת הַכֶּסֶף וְחִפּוּשׂ הַמַּטְמוֹנִיּוֹת. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הַתַּנָּא: לֹא תַּרְחִיק עַצְמְךָ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, כְּלוֹמַר שֶׁיַּחְשְׁבֶנָּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ לִזְכוּת וְלִמְצִיאָה כָּל מַה שֶּׁיִּמְצָא מִמֶּנָּה. וְכָל זֶה הוּא אֲפִלּוּ לְפִי דִּבְרֵי הַיֵּצֶר, שֶׁלֹּא תּוֹעִיל הַהַסְכָּמָה וְהַקַּבָּלָה, שֶׁיְּקַבֵּל בְּלִבּוֹ עַל לְהַבָּא, רַק עַל יָמִים אֲחָדִים. אַךְ כַּאֲשֶׁר נַעֲמִיק יוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה, תִּרְאֶה שֶׁטַּעֲנַת הַיֵּצֶר שֶׁקֶּר מֵעִקָּרוֹ. כִּי כְּבָר נִבְחַן בְּכוּר הַנִּסָּיוֹן, כִּי אִם יִרְצֶה לַעֲמֹל בָּזֶה, כָּל עוֹד שֶׁיַּרְגִּיל בָּזֶה, יֵקַל הוּא לְהִשָּׁמֵר. כִּי יַרְגִּישׁ בְּעֵת שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, תַּחַת אֲשֶׁר בִּתְחִלָּתוֹ לֹא הִרְגִּישׁ מֵחֲמַת רֹב מְרוּצַת הֶרְגֵּלוֹ לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וּבִמְעַט זְרִיזוּת לְנַפְשׁוֹ יִמָּנַע מִדִּבּוּרִים אֲסוּרִים, אַחַר שֶׁאֵין לוֹ עוֹד כֹּחַ הַהֶרְגֵּל לָזֶה. וַאֲפִלּוּ אִם יִמָּשֵׁךְ אֵיזֶה זְמַן, אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְזָרֵז אֶת נַפְשׁוֹ בְּעִנְיָן זֶה מֵאֵיזֶה סִבָּה, אוֹ שֶׁמָּצָא אֶת עַצְמוֹ בְּכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁנִּצַּח אוֹתוֹ הַיֵּצֶר בְּעִנְיָן זֶה, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפֹּל לִבּוֹ עָלָיו לְהִתְיָאֵשׁ עוֹד מֵעִנְיָן זֶה, כִּי אִם יְחַזֵּק עוֹד אֶת נַפְשׁוֹ וְיִתְעוֹרֵר בְּעִנְיַן הַשְּׁמִירָה וְיִהְיֶה הוּא הַמְנַצֵּחַ. וּבְכָל יָמָיו יִתְנַהֵג כָּךְ, וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ''ל {ברכות ה.} לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְכוּ', וְהַהַרְגָּזָה הַזּוֹ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה לְעוֹלָם, וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם גָּאוֹן אֶחָד, שֶׁשָׁאַל אָדָם אוֹתוֹ, אִם לֹא כִּוֵּן בְּרֹב הַתְּפִלָּה וְהוּא עוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה, בְּאֵיזֶה אֹפֶן יְעוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ לְהַתְחִיל לְכַוֵּן. וְהֵשִׁיבוֹ, מָשָׁל לְמָה הַדָבָר דּוֹמֶה? לְתִינוֹקֶת אַחַת, שֶׁעָמְדָה עַל הַשּׁוּק בְּסַל גָּדוֹל שֶׁל יְרָקוֹת לִמְכֹּר, וּפָגַע בָּהּ אָדָם אֶחָד וְהִתְחִיל לַחֲטֹף מֵהַסַּל, וְנִבְהֲלָה וְלֹא יָדְעָה שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת. פִּקְּחַ אֶחָד עָמַד לְמֵרָחוֹק, אָמַר לָהּ: מַה תַּעֲמֹדִי, עַל מַה תַּמְתִּינִי? עַד שֶׁיַּחְטֹף כֻּלּוֹ? הִנֵּה הוּא חוֹטֵף גַּם אַתְּ חִטְפִי, וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵךְ יִהְיֶה שֶׁלָּךְ. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, הִנֵּה הַיֵּצֶר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וּמַפִּיל עָלָיו עַצְלוּת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה לֹא כִּוֵּן בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּרָכוֹת מֵהַתְּפִלָּה, גַּם אַתָּה חֲטֹף וְזָרֵז אֶת עַצְמְךָ בְּכָל כֹּחֲךָ לְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת, אֲשֶׁר עֲדַיִן הֵם לְפָנֶיךָ........ כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, הַיֵּצֶר נִצַּחֲךָ בְּיוֹם זֶה בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, אַתָּה עֲמֹד וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְמָחָר לְנַצְּחוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִתְּרָמֵי שֶׁיְּנַצַּחֲךָ עוֹד הַפַּעַם, אַף עַל פִּי כֵן חֲזֹר וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וּבְוַדַּאי יַעֲזָרְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּהְיֶה גַּם כֵּן מֵהַמְנַצְּחִים, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל יָמָיו שֶׁל אָדָם תִּהְיֶה מִלְחָמָה בֵּינוֹ וּבֵין הַיֵּצֶר, וְזוֹהִי בְּעֶצֶם כַּוָּנַת חֲזַ''ל: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם וְכוּ'. וְזֶה מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב {קהלת י' ד'}: ''אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח''.