I found a Zohar in Parshas Vayechi that seems to describe that after one sins the sin runs after him and "moves into his house and lives together with him, in order to injure him." I understood it to mean that the sin takes over the person and causes him to sin and the person no longer has control over his own life. Perhaps I'll get around to writing it be'arichus on my thread in the Beis Medrash.
meanwhile I'll give you Leshoin Hazohar
רבי יהודה פתח ואמר (ישעיה מ"ב) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, החרשים שמעו אלין בני נשא דלא צייתין למלולי אורייתא ולא פקחין אודנייהו למשמע לפקודי דמאריהון, והעורים דלא מסתכלין למנדע על מה אינון קיימין דהא בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקרי ולית מאן דישגח דתניא אינון יומין דב"נ כד אתברי בההוא יומא דנפק לעלמא כלהו קיימין בקיומייהו ואזלין וטאסין בעלמא נחתין ואזהרן לב"נ כל יומא ויומא בלחודוי, וכד ההוא יומא אתי ואזהר ליה ובר נש עביד בההוא יומא חובא קמי מאריה ההוא יומא סליק בכסופא ואסהיד סהדותא וקאים בלחודוי לבר, ותאנא בתר דקאים בלחודוי יתיב עד דבר נש עביד מניה תשובה זכה תב ההוא יומא לאתריה לא זכה ההוא יומא נחית ואשתתף בההוא רוחא דלבר ותב לביתיה ואתתקן בדיוקניה דההוא בר נש ממש בגין לאבאשא ליה ודייר עמיה בביתא, ואית דדיורא לטב אי הוא זכי, ואי לאו דיוריה עמיה לביש, בין כך ובין כך אתפקדן אינון יומין וחסרים ולא עאלין במניינא דאינון דאשתארו, ווי לההוא בר נש דגרע יומוי קמי מלכא קדישא ולא שביק לעילא יומין לאתעטרא בהו בההוא עלמא ולאתקרבא בהדייהו קמי מלכא קדישא, ת"ח כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא אי הוא זכאה האי בר נש דנפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר דמתלבשא ביה נשמתיה ואינון יומין הוו דזכה בהו ולא חב בהו, ווי לההוא דגרע יומוי לעילא דכד בעאן לאלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים איהו בחובוי חסרין מההוא לבושא ואתלבש במנא חסרא כ"ש אי סגיאין אינון ולא להוי ליה לב"נ במה דאתלבש בההוא עלמא כדין ווי ליה ווי לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין, יומין על יומין יומין על חד תרין, דכד נפיק מהאי עלמא לא אשכח יומין דאתלבש בהו ולא הוי ליה לבושא במה דאתכסי, זכאין אינון צדיקיא דיומיהון כלהון טמירין אינון לגביה דמלכא קדישא ואתעביד מנייהו לבושי יקר לאתלבשא בהו בעלמא דאתי, תנינן ברזא דמתניתין מאי דכתיב (בראשית ג') וידעו כי ערומים הם ידיעה ידעי ממש דההוא לבושא דיקר דאתעביד מאינון יומין גרע מנייהו ולא אשתאר יומא מאינון לאתלבשא ביה הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו, ימים יוצרו ודאי ולא אחד בהם דהא לא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו עד דאשתדל אדם ועבד תשובה וקודשא בריך הוא קביל ליה ועביד ליה מאנא לבושא אחרנין ולא מן יומוי הדא הוא דכתיב (בראשית ג') ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם